מהי הפשרה המוצעת בעניין השבת?
הצעת חוק השבת מציעה לאסור את המסחר בשבת "תמורת" מתן היתר לתחבורה ציבורית במתכונת מיוחדת ומתן היתר לפעילות בילוי ותרבות בהיקף נרחב. יש להדגיש כי הפעילות המסחרית המתקיימת כיום נעשית בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה ובניגוד לפסיקת בג"צ.
פעילויות רבות ייהנו מהיתר במסגרת החוק המוצע: מסעדות, בתי קפה, מוזיאונים, תיאטראות, קולנועים, קניונים ואירועי ספורט. אבל, המסחר ההמוני בשבת – ייאסר.
האם אין זו כפייה דתית?
לחלוטין לא. אם היה מדובר בכפייה דתית, לא ניתן היה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת ולתת היתר לבילוי ולתרבות. בדיוק מסיבה זו, חלק מהגורמים החרדיים מתנגדים להצעה. לשבת יש אמנם רקע דתי, אבל הצעת החוק נשענת על שיקולים חברתיים-כלכליים, תרבותיים והיסטוריים-לאומיים.
מדוע לקיים יום מנוחה דווקא בשבת?
מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. במדינות נוצריות, יום המנוחה המקובל הוא יום ראשון, במדינות מוסלמיות, יום שישי, ובמדינת העם היהודי, ראוי כי יום המנוחה יתקיים בשבת. מעבר לכך, כרגע אין בישראל יום מנוחה אחר…
נשיא בית-המשפט העליון, השופט אהרן ברק, ציין בפסיקה חשובה בנוגע לשבת: "מדינה דמוקרטית מבקשת להבטיח את מנוחתו של העובד, ואת הקשר המשפחתי אשר מתקיים אם לכל בני המשפחה ייקבע יום מנוחה אחיד".
האם הציבור החילוני אינו נפגע מההצעה?
פתיחת מרכזי המסחר היא תופעה חדשה יחסית בישראל (תופעה הקיימת כעשור). עד לפתיחת מרכזי המסחר בשבתות, לפני כעשור, הציבור החילוני הסתדר היטב עם שישה ימי קנייה. במדינות מערביות רבות בכל העולם, הציבור (חילוני ברובו) נהנה מיום מנוחה שבועי, ומוותר על שבעה ימי קנייה.
הציבור החילוני מקבל למעשה שתי תמורות. תמורה אחת קטנה: תחבורה ציבורית במתכונת מיוחדת ופעילות בילוי ותרבות בהיקף נרחב ומגוון. ותמורה אחת גדולה: אפשרות ליום מנוחה אמיתי, ועצירה מהמירוץ השבועי ועיסוקי החולין, לטובת בילוי עם המשפחה.
התמורה הגדולה ביותר היא תמורה משותפת לשני הצדדים, החילוני והדתי: שניהם נהנים מפתרון של פשרה, המושג באמצעות הסכמה חברתית רחבה, ובידיעה כי אף צד לא ינסה להביא לפתרון קיצוני בכפייה.
האם יש חילוניים התומכים בהצעה?
אישי ציבור חילוניים רבים, מכל קצווי הקשת הפוליטית, תומכים בהצעה, וקולם מתחיל להישמע לאחרונה יותר ויותר (באתר זה יפורסמו עדכונים על חברי כנסת התומכים בהצעה). זאת לצד קולות בציבור הדתי-לאומי כדוגמת הרב יעקב מדן, הרב יואל בן-נון והרב יובל שרלו.
מעבר לכך, דמויות חילוניות רבות בציבור הישראלי, קראו בשנים האחרונות לבחון מחדש את שאלת המסחר בשבת, ולא להתייחס אליה אוטומטית כאל כפייה דתית: אבירמה גולן, ענת גוב וירון לונדון.
ארגונים חברתיים רבים הפועלים למען זכויות עובדים, החלו לאחרונה להתקומם נגד המסחר בשבתות.
יש לציין כי דמויות חילוניות רבות מקרב אבות הציונות הדגישו את חשיבות השבת כיום מנוחה: אחד העם, נחמן סירקין, יוסף חיים ברנר, חיים נחמן ביאליק, ברל כצנלסון וזאב ז'בוטינסקי.
מה השיקולים החברתיים-כלכליים העומדים מאחורי הצעת החוק?
השכבות המוחלשות, ולא השכבות המבוססות, הן אלה הנאלצות לעבוד שבעה ימים בשבוע. עובדים חוששים לסרב לדרישת המעסיק לעבוד בשבת מפני שאין להם ברירה, ביחסי הכוחות הבלתי שיוויוניים המתקיימים בין עובד למעביד. כך, נוצר למעשה מעמד "עבדים של שבת".
הנתונים מדברים בעד עצמם: אחד מכל חמישה שכירים נאלץ לעבוד בשבת, השכר של העובדים בשבת נמוך מהשכר הממוצע במשק, ובמשפחות בהן בן זוג אחד עובד בשבת, נוצרת נטייה לעבודה בשבת גם אצל בן הזוג השני. זהו מובן חדש ועגום לביטוי "שבת משפחתית".
העסקים הקטנים ברחבי הערים נשחקים אף הם מול מרכזי הקניות הענקיים הפתוחים בשבתות. בעל עסק אינו יכול להתחרות בהם: הן מפני שיקבל קנסות על פעילותו, והן מפני שלא יוכל לבלות עם משפחתו בשבתות (עבור בעלי מרכזי הקניות הענקיים, "משתלם" להפר את החוק: הפדיון גדול מהקנסות, והם עצמם אינם נאלצים לעבוד בשבת, ומוסיפים לבלות עם משפחתם בשבת).
מרכזי הקניות הענקיים מביאים אפוא גם לשקיעת מרכזי הערים ולצמצום בשטחים פתוחים וירוקים.
אם המסחר בשבת איננו חוקי, רשויות האכיפה צריכות למנוע אותו. מדוע יש צורך בחוק?
בניגוד לטעות הרווחת, הפעילות המסחרית בשבתות אכן איננה חוקית. הפעילות מנוגדת לחוק שעות עבודה ומנוחה. בית המשפט העליון נדרש אך לאחרונה לשאלת חוקתיותו של חוק שעות עבודה ומנוחה וקבע כי החוק עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הקושי הוא כי חוק שעות עבודה ומנוחה איננו נאכף באופן מלא. שר התעשייה והמסחר החדש, אלי ישי (ש"ס) הצהיר עם כניסתו לתפקיד כי החוק ייאכף ביתר הקפדה.
אבל, גם בהנחה כי החוק ייאכף ביתר הקפדה, יתרונו של החוק המוצע על-ידינו, ביחס לאכיפה קפדנית יותר, הוא יתרון כפול. ראשית, מנגנון האכיפה בחוק הקיים אינו מספיק אפקטיבי (גם אם יופעל במלואו, עדיין "משתלם" למרכזי המסחר להפר את החוק ולקבל קנס, הבטל בשישים ביחס לרווחים). שנית, ראוי כי הפסקת המסחר תיעשה כחלק ממהלך רחב יותר של הסכמה חברתית, ולא תיתפס ככפייה דתית, אותה מוביל שר ממפלגה חרדית.
האם קניות אינן מוקד הפעילות של הציבור החילוני בשבת?
במחקר גוטמן בשנת 2000, המחקר המקיף ביותר באוכלוסייה הישראלית, שנערך מול מדגם של קרוב ל-2,500 נשאלים (ולא מאות בודדות של נשאלים, בסקרים פחות מקיפים שנערכו), עלו הנתונים הבאים:
85% מהציבור נוהגים בשבת לבלות עם המשפחה או לנוח, 41% מהציבור נוהגים ללכת לים או לעשות ספורט, 33% נוהגים לבלות או לצאת לאכול בחוץ, ורק 17% נוהגים לצאת לקניות.
מה משמעות ההצעה עבור המיעוטים בישראל?
הצעת החוק קובעת (סעיף 10) כי החוק לא יחול בשבתות ביישובים שרוב משמעותי של תושביהם אינו יהודי. החוק יחול ביישובים אלה ביום המנוחה הדתי של רוב התושבים.